מדרש על שיר השירים 2:2: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

כשושנה בין החוחים. כשם שהשושנה נאה בין החוחים והכל מכירין השושן לחוח כן ישראל ניכרים בין האומות ומובדלין מכל טומאותיהם וגיעוליהן כשושנה בין החוחים. ואם נטתה לכאן ולכאן מתקרעת בחוחים. כך אם ינטו ישראל מדרך י"י מיד אומות העולם באים לעליהם ומכים בהם ומענישים אותם. כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו קשה להלקט מבין החוחים כך ישראל קשים להגאל מבין האומות. כשושנה בין החוחים. מה השושנה הזאת אינה אלא לריח כך ישראל לא נבראו אלא לריח להלל לשם שנ' עם זו יצאתי לי תהלתי יספרו. כשושנה בין החוחים. כשם שהשושנה נכמשת מפני השרב כך ישראל מצטערין מפני עשו כיון שיכלה עשו שנ' ולא יהיה שריד לבת עשו. מיד ישראל צצין כמו השושנה כשהיא קטנה נקראת חבצלת וכשהיא גדולה נקראת שושנה. ולפי שישראל בין האומות בכל מיני צרות לכך נקראת כשושנה בין החוחים.

כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָה בְּרִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, כ): וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי וגו', אִם לְלַמֵּד שֶׁהִיא מִפַּדַּן אֲרָם מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, אֶלָּא אָבִיהָ הָיָה רַמַּאי, אָחִיהָ הָיָה רַמַּאי, וְאַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ רַמָּאִין, וְהַצַּדֶּקֶת הַזֹּאת יָצְאָה מִבֵּינוֹתָם, לְמָה הִיא דּוֹמָה כְּשׁוֹשַׁנָה בֵּין הַחוֹחִים. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר כְּתִיב (בראשית כח, ה): וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, וְכָלַל כֻּלָּם לִרְמִיּוּת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּתַר קְרָיָה בִּגְאֻלַּת מִצְרַיִם, מַה שּׁוֹשַׁנָה זוֹ כְּשֶׁהִיא נְתוּנָה בֵּין הַחוֹחִים קָשֶׁה לְבַעְלָהּ לְהִלָּקֵט, כָּךְ גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיְתָה קָשָׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דברים ד, לד): אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן אָמַר גּוֹי מִקֶּרֶב עַם וְעַם מִקֶּרֶב גּוֹי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, שֶׁהָיוּ אֵלּוּ עֲרֵלִים וְאֵלּוּ עֲרֵלִים, אֵלּוּ מְגַדְּלִין בְּלוֹרִית וְאֵלּוּ מְגַדְּלִין בְּלוֹרִית, אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כִּלְאַיִם וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כִּלְאַיִם, אִם כֵּן לֹא הָיְתָה מִדַּת הַדִּין נוֹתֶנֶת שֶׁיִּגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אִלּוּלֵי שֶׁאָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹ בִּשְׁבוּעָה, לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין לְעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ו, ו): לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְאֵין לָכֵן אֶלָּא שְׁבוּעָה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א ג, יד): וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה (תהלים עז, טז): גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ, בִּטְרוּנְיָא. אָמַר רַבִּי יוּדָן מִלָּבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי, וְעַד מוֹרָאִים גְּדֹלִים, שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת הֵן, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ אֱמָר לוֹ צֵא מֵהֶן גּוֹי הַשֵּׁנִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. אָמַר רַבִּי אָבִין בִּשְׁמוֹ גְּאָלָן, שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם שֵׁמוֹת הֵן.